גם אני, כמו רוב רצי השטח, רצתי שנים על הכביש לפני שנמשכתי לריצות השטח. בעברי הייתי טריאתלט שחי ממרתון למקצה האולימפי ואז לאיש ברזל וחוזר חלילה. לכן המעבר לשטח היה הדרגתי. כך גם, לאט לאט, התחלתי להזניח את אימוני האצטדיון. משום מה תמיד עברו בי מחשבות שכל הרעיון של אימוני מסלול עבור רץ שטח כמוני פשוט לא היה הגיוני. זה רע מספיק להאבק עם עצמי בעליות בשטח. למה בכלל שארצה להתאמן על מסלולי הרקורטן באצטדיון עם רצים שעוברים על פני כל כמה שניות עם חיוך דבילי ? בכלל מה הקשר בין אימוני אצטדיון לריצה בשטח ?

התשובה היא פשוטה מאוד, כי לפני שאנחנו רצי שטח, אנחנו קודם כל…. רצים ! באימוני מהירות קיים הפוטנציאל הכי גבוה לשיפור הסיבולת לב-ריאה שלנו כרצים, ולכן זהו הגורם העיקרי להצלחה בריצות שטח ארוכות ומרוצים ארוכים.  גורם המאפשר להתמודדות שלנו עם שאר המרכיבים בריצה להיות קלה יותר.

למשל, סיבולת גבוהה תאפשר לכם לרוץ בקצב נתון עם תצרוכת חמצן נמוכה ויעילה יותר. בזמן הפעילות הארוכה בשטח כל המערכות בגוף שלנו מתחרות על המוצר הכי מבוקש: חמצן! השרירים מן הסתם ובראשם שרירי הגפיים התחתונות, מערכת העיכול, מערכת התרמורגולציה שאחראית על שמירת טמפרטורת הגוף בגבולות מסוימים, גם כאשר טמפרטורת הסביבה משתנה תדירות. ומערכות נוספות. סיבולת גבוהה מקטינה את הלחץ של כל אחד מהגורמים הללו ומשחררת עוד מקורות חמצן לתפקודים נצרכים אחרים. לכן בתקופת הבסיס של האימונים אני תמיד אעדיף את האימונים אשר מביאים את התרומה הכי גדולה לסיבולת לב ריאה.

אגב, אני לא מדבר על אימוני מהירות עד ששתי הריאות שלנו מתהפכות. אני לא מדבר על להוכיח לעצמינו שאנו יכולים לסחוט את הלב שלנו מעבר לקצב המקסימלי שלו. ואני לא מדבר על אימונים שמשאירים את הרגליים שלנו במצב כזה שלא נוכל ללחוץ על דוושת הגז במשך שבוע. הכוונה היא לניצול מסלול שטוח, מבודד ומדוד כדי לעבוד על כמה מהניואנסים של הריצה שאיכשהו נראה שהם חומקים מאיתנו כשאנו רצים על השבילים. לעבוד על קצבים שונים והשליטה בהם, לעבוד על סגנון מדויק יותר ולשפר אותו מפעם לפעם. וגם לעורר את היצר התחרותי שלנו, כי כולנו, ללא קשר למהירות שלנו או לגישה שלנו, מתעוררים כאשר מישהו נדבק אלינו במסלול הסמוך ומנסה לעבור אותנו. כל אלה מגובים על ידי המאמן שרואה אותנו בכל סיבוב, מתקן, מעיר הערה ועוזר לנו למצות את האימון.

השחרור לאחר אימון אצטדיון קשה (לפי ההגדרה שלי…) הוא אחד מחוויות הריצה הנעימות ביותר. זה הזמן המושלם להתחמם בזוהר ההישגים שלנו. להרגיש את השרירים שעשו מאמץ אמיתי, הזיעה והעייפות שלנו אומרים לנו את זה. ואין כמו לעמוד אחר כך ולהתלונן על אימון הקשוח כדי לגרום לעצמינו להרגיש טוב.

לסיום, אימון המסלול האהוב עליי הוא "Yasso 800s", על שם בארט יאסו, (רוכב אולטרה מרתוניסט ובכיר לשעבר במגזין "עולם הריצה"). אני אוהב את האימון כי הוא מנבא נהדר של זמן סיום מרתון. המטרה היא להיות מסוגל לרוץ 10 פעמים 800 מטר (2 הקפות על מסלול האצטדיון) עם מנוחות שוות לפרקי העבודה.  לדוגמא, אם אתם רצים 10  800 Xבזמן של 4:00 דקות, עם 4:00 דקות מנוחה מצטברת בין החזרות (כלומר 40 שניות מנוחה בין הסטים) , זמן המרתון החזוי שלכם יהיה כ-4 שעות.

רוצים ללמוד עוד? מוזמנים להצטרף לאימוני האצטדיון איתי ועם מועדון WeTrail.

נתראה על השבילים 🏃🏃

אילן פריש