לא מעט מאיתנו, הרצים, נוטים להתעסק בעיקר במה עשינו בעבר, במרוצים או במקומות שבהם רצנו. איך ניתן לשחזר את אותן החוויות וההצלחות ואיך ניתן לתקן את הכישלונות.

הפילוסוף היווני הרקליטוס טען כי "אף אדם לא דורך פעמיים באותו הנהר, משום שזה לא אותו הנהר והוא לא אותו האדם".

הנהרות הם חיים, זורמים ונמצאים בתנועה מתמדת. הנהר שהיה במקום מסוים לפני רגע נעלם מזמן. הדבר נכון גם לגבי מוזיקה, אמנות, סרטים וכל דבר שאנו חווים בצורה סוביקטיבית. אנחנו אף פעם לא באמת שומעים את אותו השיר פעמיים או רואים את אותה יצירת אמנות פעמיים. מה שאנחנו מביאים לחשיפה השנייה, השלישית או המאה לשיר או ציור מסוים תמיד שונה מהפעם שלפניה. אנו מביאים איתנו זיכרונות, רגשות ותחושות. והאפקט הוא מצטבר מפעם לפעם. כך גם בהתפתחות שלנו כרצים.

אם כך, מדוע אנו הרצים חושבים שנוכל לרוץ את אותו המסלול או אותו המרוץ פעמיים? ולמה אנחנו מאמינים שלהשוואות שאנו עושים בין ריצה באותו מרחק או מסלול, בימים שונים, יש בכלל תוקף כלשהו ?

אם קראתם עד כאן אתם יודעים על מה אני מדבר. אני עושה את זה לא מעט, ואני בטוח שגם אתם. אנחנו רצים את המסלול האהוב עלינו ביום מסוים, ואז רצים אותו שוב כעבור כמה ימים ומתאכזבים כי סיימנו כמה שניות (או דקות) לאט יותר. או שאנחנו מברכים את עצמנו כי רצנו את המסלול כמה שניות (כנראה לא דקות) מהר יותר.

אני שומע את ההשוואות האלה במרוצים ובאירועים כל הזמן. מתאמנים פונים אליי וטוענים "רצתי את המירוץ הזה שתי דקות מהר יותר מאשר בשנה שעברה", כאילו זו הוכחה שהם "טובים יותר" ממה שהם היו לפני שנה. או גרוע מכך, אני מדבר עם רצים שלגמרי אוכלים את הלב כי הם רצו את המירוץ לאט יותר מאשר בשנה שעברה.

העניין הוא שאי אפשר לחוות את אותו מירוץ או אותו האירוע פעמיים. אנו לא יכולים לשחזר את אותן הנסיבות המדויקות ביום המרוץ. אנו לא יכולים לקבל את אותו מזג אוויר, אותם אנשים סביבנו או אותה האווירה, אותה כמות שינה, אוכל או משקאות ספורט. פשוט לא יכולים. אנחנו גם לא יכולים לקבל את אותה עונת האימונים פעמיים. גם אם נתכחש לזה, הימים הטובים והרעים שלנו משתנים בהכרח הודות למעגל החיים. העבודה החדשה שלנו, התינוק החדש במשפחה, התמודדות עם מכשולים או חלילה טרגדיות, ההתמקדות החדשה בריצה או כל יעד חדש בחיינו. כל אלה יקבעו אם נגיע ליום החשוב עם יותר או פחות קילומטרים ברגליים, אם נעשה יותר או פחות עבודה מהירה, אם תהיה לנו פניות נפשית להתמודד בהצלחה עם פציעה כזו או אחרת. בשורה התחתונה- האם נגיע לקו הזינוק מוכנים פחות או יותר מהשנה הקודמת.

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שכל ענין השוואות הזמנים או דרכי התתמודדות הוא רע. ממש לא! זה בהחלט מועיל ונכון להסתכל על העבר ולנסות להבין מה יעבוד טוב פחות ומה טוב יותר בעונת האימונים הבאה שלנו. חשוב מאוד ללמוד מטעויות, לשפר ולתקן.

אבל חברים, בואו ניקח את הדברים בפרופורציה. חשוב לא פחות לזכור שכל צעד נושא אותנו קדימה, לא אחורה. ובכל פעם שאנחנו נועלים את נעלי הריצה שלנו אנחנו שונים בצורה כלשהי ממה שהיינו יום קודם. כל אלה חדשות טובות, מכיוון שאין לנו שליטה על סוג הרצים שהיינו בעבר, ובכל זאת יש לנו מידה לא מבוטלת של שליטה על סוג הרצים שאנחנו רוצים להיות. האם בעתיד נהיה רצים מהירים יותר? יכול מאוד להיות, אם נתעדף את עבודה המהירות השבועית בראש סדר העדיפויות. האם נצליח לרוץ רחוק יותר? סביר להניח, אם נגדיל בהדרגה ובחכמה את הקילומטראז' השבועי שלנו. איך תראה עונת האימונים הקרובה שלנו? זה כנראה תלוי בעיקר בנו! כל אחד מאיתנו צריך להחליט עם עצמו מה יהיה המיקוד שלו בעונה הקרובה. ורק אחרי ההחלטה מגיע החלק של המעשים.

ובנתיים, נתראה על השבילים

אילן פריש